לכל אחד יש איזה לימון...

        ללימון שלי קוראים סרטן

מחשבות ותובנות במסע ההחלמה שלי

איבחון אירידיולוגי של גלגל העין הצביע על כך שישנה רקמה באיזור החזה שמתפתחת לכיוון לא טוב...
ומאז אני במסע גילוי אל תוך עצמי, מצויידת במיטב של המיטב - המשפחה, החברים, המטפלים, הקהילה שלי ואתם שקוראים שורות אלה.

הכתיבה הפכה לתראפיה והשיתוף הוא חלק בלתי נפרד מהריפוי שלי.

תודה שאתם בוחרים להיות חלק מהמסע שלי,

מיכל ברומר

משכב כימו

המצאתי מושג חדש, על הרגע של ה"אחרי"... הרגע הזה שאף אחד לא מכין אותך לגביו, הרגע שבכלל לא קיים בספרות המקצועית, הרגע בו את מרגישה שאומרים...

המערכת רקובה מבפנים

רקובה, רקובה, רקובה. אני לא סתם מתלוננת וזה לא בא ממקום של קרבנות... בא מצורך עז לשנות את המציאות. גם בתנאים הקיימים זה יכול להרגיש אחרת....

הסרטן שלי, הבריאות של כולנו

אם כבר הבננו שאנחנו מראות אחד של השני ושיש היזון חוזר ומעגל נתינה - קבלה... זה עובד לכל הכיוונים. ראשית, התעכבתי כמה ימים לספר לאבא שלי...

"בריאה בדרך כלל?"

כך התחילה כל שיחה עם רופא בחודשים האחרונים. מצחיק, לא? "נוטלת תרופות?" - "לא... כלומר, פרט לכימותרפיה..." מאז הגילוי הראשוני, היה לי ברור...

על השפעה מצטברת והלמידה שבדרך

רגע לפני שהתחברתי לעירוי לקבלת טיפול כימו 4# נכנסנו לד"ר קוצ'וק, רופאה אונקולוגית, אישה חביבה, נעימה וחייכנית. הפגישה היתה פגישה מתוכננת...

כימו בהנאה

על הלמידה שבדרך לקראת טיפול כימותרפיה 5# לפני שלושה חודשים לא הייתי מאמינה שאומר את זה, יותר מזה, כל רופא שאמר שכימו הוא חלק בלתי נפרד...